נהיגה בגאורגיה: קזבגי, גודאורי והכביש הצבאי

כביש הצבא הגאורגי עוזב את Tbilisi ועולה צפונה במשך כשלוש שעות עד סטפאנסמינדה, העיירה שרוב האנשים עדיין קוראים לה קזבגי. הכביש מרוצף לאורך כל הדרך ונושא תנועה אמיתית: מיניבוסים תיירותיים, משאיות מקומיות ורכבי השכרה חולקים את אותם שני נתיבים כשהעמק מתכווץ והכפרים מתמעטים.

נקודת השיא היא מעבר ג'ווארי, בגובה כ-2,379 מטרים, שם הכביש מתפתל חזק על צלע ההר לפני שיורד אל אגן גודאורי. גודאורי הוא אתר הסקי המרכזי של גאורגיה ונמצא ממש על הכביש, כך שבחורף קטע זה דורש צמיגי שלג או שרשראות לא פחות מנהיגה, והוא אחד המקומות הראשונים שבהם מודיעים על סגירות.

מעבר לגודאורי הכביש יורד לכיוון סטפאנסמינדה, וכנסיית טריניטי של גרגטי מופיעה על הרכס מעל העיירה, הנוף שרוב האנשים נוסעים לראות כאן. רכב מסוגל משתלם במסלול זה: המשטח עצמו טוב, אך השיפועים והפניות החדות משני צידי המעבר מתגמלים את הגובה הנוסף והאחיזה שרכב שטח מספק.

קחתי שוכנת מזרחית לTbilisi, וטלאבי, העיר המרכזית באזור, נמצאת כשתיים שעות נסיעה בכביש מרוצף. זהו אזור היין של גאורגיה: נופים גליליים של כרמים ולא הרים, והנסיעה מרגישה יותר כמו סיור כפרי מאשר משלחת.

אין מעבר לטפס ואין משטח קשה לתכנן סביבו. הכביש מרוצף לאורך כל הדרך, התנועה דלילה לאחר שיוצאים מהפרברים, וכל רכב בצי מטפל בזה ללא בעיה. זה המסלול הקל ביותר מתוך הארבעה בדף זה, והמסלול שדורש הכי מעט תכנון.

רוב האנשים בונים יום שלם סביב טלאבי: עצירה ביקב או שתיים, ארוחת צהריים, ומבט על העיר העתיקה לפני החזרה. מכיוון שהכביש לא מטפס לאזורי שלג, זה גם המסלול שנשאר פתוח וקל בכל עונה, כולל עומק החורף.

מצחטה, בירת גאורגיה הישנה, נמצאת כ-20 ק"מ צפונית לTbilisi, קרובה מספיק שרוב המבקרים מתייחסים אליה כאל טיול חצי יום ולא לילה. הכביש קצר, מרוצף ושטוח, והנסיעה עצמה כמעט ולא חלק מהסיפור.

מנזר ג'ווארי שוכן על ראש גבעה מעל העיר, משקיף על נקודת המפגש של נהרות ארגווי ומטקווארי, והוא בדרך כלל משולב עם הליכה ברחובות ובכנסיות העתיקות של מצחטה למטה. זהו מסלול כמעט ללא החלטות נהיגה: אין מעבר, אין עונה לתכנן סביבה, ואין דרישה מיוחדת לרכב מעבר למיכל דלק מלא.

מכיוון שהוא כל כך קרוב לTbilisi, מצחטה משתלב היטב גם עם תחילת או סוף יום בכביש הצבאי, אם הלוח זמנים מאפשר שני המסלולים ביום ארוך אחד.

טושתי, והכפר הראשי שלה אומלו, שוכנים בצפון-מזרח הרחוק של גאורגיה, וההגעה לשם היא הצעה שונה משלושת המסלולים האחרים. השביל פנימה לא מרוצף לאורך קטעים ארוכים, צר, וחתוך בצלע ההר עם נפילות שלא סולחות לטעות.

זהו המסלול היחיד בדף זה שבו רכב ארבע על ארבע אמיתי אינו בחירת נוחות אלא דרישה, כמו השבילים הקשים לכפרים כמו אושגולי במערב. השביל עונתי: הוא נפתח כאשר השלג נמס בתחילת הקיץ ונסגר שוב עם השלג הכבד הראשון, וחוסם את טושתי מרשת הכבישים לחודשי החורף.

כל מי ששוקל את טושתי צריך להתייחס לזה כיום משלחת מלא, לא טיול צדדי שמוכנס בין דברים אחרים, ולבדוק את התנאים הנוכחיים לפני ההתחייבות, שכן סופה אחת יכולה לסגור את השביל ללא הרבה אזהרה.